Rosh Hashanah 56

Kapitel 56

א אבל הכא (ויקרא כג, כד) זכרון תרועה כתיב והאי מתעסק בעלמא הוא קמ"ל אלמא קסבר רבא מצות אין צריכות כוונה

1 hierbei aber heißt es ja: eine Erinnerung des Lärmblasens, und dies ist nur eine Beschäftigung, so lehrt er uns. Demnach ist Raba der Ansicht, bei [der Ausübung von] Geboten sei die Beabsichtigung nicht nötig.

ב איתיביה היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא מאי לאו כוון לבו לצאת

2 Man wandte gegen ihn ein: Wenn jemand in der Tora liest und die Zeit des Šema͑lesens heranreicht, so hat er, falls er dies beabsichtigt, seiner Pflicht genügt, wenn aber nicht, seiner Pflicht nicht genügt. Doch wohl der Pflicht [des Šema͑lesens] zu genügen beabsichtigt. –

ג לא לקרות לקרות הא קא קרי בקורא להגיה

3 Nein, zu lesen beabsichtigt. – Er liest ja!? – Wenn er zur Korrektur liest. –

ד ת"ש היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא מאי לאו אם כוון לבו לצאת

4 Komm und höre: Desgleichen hat, wer an einem Bethause vorübergeht, oder dessen Haus sich in der Nähe des Bethauses befindet, und den Schall des Blashorns oder das Vorlesen der Esterrolle hört, falls er es beabsichtigt hat, seiner Pflicht genügt, wenn aber nicht, seiner Pflicht nicht genügt. Doch wohl seiner Pflicht zu genügen beabsichtigt!? –

ה לא לשמוע לשמוע והא שמע סבור חמור בעלמא הוא

5 Nein, zu hören. – Er hört ja? – Er kann es auch für [das Schreien] eines Esels halten.

ו איתיביה נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכוון שומע ומשמיע בשלמא נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע כסבור חמור בעלמא הוא אלא נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע היכי משכחת לה לאו בתוקע לשיר

6 Man wandte gegen ihn ein: Wenn nur der Hörende es beabsichtigt und nicht der Blasende, oder nur der Blasende und nicht der Hörende es beabsichtigt, so hat man seiner Pflicht nicht genügt; der Hörende und der Blasende müssen es beide beabsichtigen. Erklärlich ist der Fall, wenn der Blasende es beabsichtigt und der Hörende es nicht beabsichtigt, denn er kann es für [das Schreien] eines Esels halten, daß aber der Hörende es beabsichtigt und der Blasende es nicht beabsichtigt, kann ja nur in dem Falle Vorkommen, wenn er musizierend bläst!? –

ז דלמא דקא מנבח נבוחי

7 Vielleicht in dem Falle, wenn er nur hineinbläst.

ח א"ל אביי אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה

8 Abajje sprach zu ihm: Demnach sollte doch, wer am achten Tage [des Hüttenfestes] in der Festhütte schläft, Geißelhiebe erhalten!?

ט אמר לו שאני אומר מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן

9 Dieser erwiderte: Ich bin der Ansicht, man begehe die Übertretung nur dann, wenn man das Gebot zur Zeit ausübt.

י מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון (דברים א, יא) ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ת"ל (דברים ד, ב) לא תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך ליה עברה ליה זמניה וקתני דעבר

10 R. Ša͑men b. Abba wandte ein: Woher, daß der auf die Estradesteigende Priester nicht sagen darf: da die Tora mir das Recht erteilt hat, Jisraél zu segnen, so will ich noch einen Segen meinerseits hinzufügen, beispielsweise: der Herr, der Gott eurer Väter möge euch vermehren? Es heißt ihr sollt dazu nicht hinzufügen. Hierbei ist ja, sobald er den [vorschriftsmäßigen] Segen beendet hat, die Zeit [des Gebotes] vorüber, dennoch lehrt er, er begehe eine Übertretung!? –

יא הכא במאי עסקינן בדלא סיים

11 In dem Falle, wenn er ihn noch nicht beendet hat. –

יב והתניא סיים סיים ברכה אחת

12 Es wird ja aber gelehrt: wenn er ihn beendet hat!? – Wenn er einen Segen beendet hat!? –

יג והתניא סיים כל ברכותיו שאני הכא כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה הוא

13 Es wird ja aber gelehrt: wenn er alle Segenssprüche beendet hat!? – Anders ist es hierbei; da er, wenn er in eine andere [Bet]gemeinde kommt, den [Priester]segen wiederum sprechen muß, so gilt der ganze Tag als Pflichtzeit. –

יד ומנא תימרא דתנן הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו מתנה אחת מתן ד' במתן ד' ינתנו במתן ד'

14 Woher entnimmst du dies? – Wir haben gelernt: Wenn einmal zu sprengendes [Blut] mit einmal zu sprengendem vermischt worden ist, so ist es einmal zu sprengen; wenn viermal zu sprengendes mit einmal zu sprengendem, so ist es viermal zu sprengen;

טו מתן ד' במתן אחת ר"א אומר ינתנו במתן ד' רבי יהושע אומר ינתנו במתן אחת

15 wenn viermal zu sprengendes mit einem zu sprengendem, so ist es, wie R. Elie͑zer sagt, viermal, und wie R. Jehošua͑ sagt, einmal zu sprengen.

טז אמר לו ר"א הרי הוא עובר על בל תגרע אמר לו ר' יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף

16 R. Elie͑zer sprach zu ihm: Man übertritt ja das Verbot des Verminderns!? R. Jehošua͑ entgegnete ihm: Man übertritt ja das Verbot des Hinzufügens!?

יז א"ל ר"א לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו אמר לו ר' יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו

17 R. Elie͑zer erwiderte: Das Verbot des Hinzufügens gilt nur in dem Falle, wenn es gesondert ist. R. Jehošua͑ entgegnete: Auch das Verbot des Verminderns gilt nur in dem Falle, wenn es gesondert ist.

יח ועוד אמר רבי יהושע כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך

18 Ferner sprach R. Jehošua͑: Wenn du nicht [genügend] sprengst, übertrittst du zwar das Verbot des Verminderns, übst aber keine Handlung mit den Händen aus, wenn du aber [mehr] sprengst, so übertrittst du das Verbot des Hinzufügens und übst eine Handlung mit den Händen aus.

יט והא הכא כיון דיהיב ליה מתנה מבכור עברה ליה לזמניה וקתני דעבר משום בל תוסיף לאו משום דאמרינן כיון דאילו מתרמי ליה בוכרא אחרינא הדר מזה מיניה כוליה יומא זמניה

19 In diesem Falle ist ja, sobald man einmal [vom Blute] der Erstgeburt gesprengt hat, die Zeit [des Gebotes] vorüber, und er lehrt, man habe das Verbot des Hinzufügens begangen; doch wohl aus dem Grunde, weil wir sagen: wenn eine andere Erstgeburt [zur Darbringung] gelangt, muß er wiederum sprengen, somit gilt der ganze Tag als Pflichtzeit. –

כ [ממאי] דלמא קסבר ר' יהושע מצות עובר עליהן אפי' שלא בזמנן

20 Vielleicht ist R. Jehošua͑ der Ansicht, man übertrete [das Verbot des Hinzufügens] auch außerhalb der Zeit des Gebotes!? –

כא אנן הכי קאמרינן רב שמן בר אבא מ"ט שביק מתני' ומותיב מברייתא לותיב ממתניתין מתניתין מ"ט לא מותיב כיון דאילו מתרמי ליה בוכרא אחרינא בעי מזה מיניה כוליה יומא זמניה הוא ברייתא נמי כיון דאי מתרמי צבורא אחרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה

21 Wir meinen es wie folgt: weshalb übergeht R. Šamen b. Abba eine Mišna und erhebt einen Einwand aus einer Barathja, er sollte ja einen Einwand aus der Mišna erheben!? Er erhebt ihn deshalb nicht aus dieser, weil, wenn ihm eine andere Erstgeburt [zur Darbringung] gelangt, er wiederum sprengen muß, und somit der ganze Tag als Pflichtzeit gilt, und dies gilt ja auch von der Barajtha: wenn er in eine andere [Bet]gemeinde kommt, muß er den Priestersegen wiederum sprechen, somit gilt der ganze Tag als Pflichtzeit. –

כב ורב שמן בר אבא התם לא סגי דלא יהיב הכא אי בעי מברך אי בעי לא מברך

22 Und R. Šamen b. Abba!? – Das Blutsprengen kann er nicht ablehnen, während [die Wiederholung] des Priestersegens von seinem Belieben abhängt.

כג רבא אמר לצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה

23 Raba erklärte: Der Pflicht genügt man auch ohne Beabsichtigung, eine Übertretung aber begeht man nur bei Beabsichtigung. –

כד והא מתן דמים לרבי יהושע דלעבור ולא בעי כוונה אלא אמר רבא לצאת לא בעי כוונה לעבור בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה

24 Beim Blutsprengen begeht man ja nach R. Jehošua͑ eine Übertretung ohne Beabsichtigung!? Vielmehr, erklärte Raba, der Pflicht genügt man auch ohne Beabsichtigung, eine Übertretung aber begeht man zur Zeit auch ohne Beabsichtigung, außerhalb der Zeit nur bei Beabsichtigung.

כה אמר ליה ר' זירא לשמעיה

25 R. Zera sprach zu seinem Diener:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel